"השפע עצמו דומה לים הגדול, יש מי ששואב אותו עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי"
במשפט מדליק זה נתקלתי כשפתחתי ספר בשם "ימים טובים" שהיה מונח על שולחנו של חברי.הספר מציג בצורה מרתקת את חגי ישראל ואת המנהגים המיוחדים שבכול אחד מהם. מתוך הקריאה שמתי לב שכמעט כול החגים שלנו קשורים כך או אחרת לטבע, ובטבע כולם, חי צומח ודומם קשורים לכולם בהרמוניה. כך גם החגים שלנו שהם רצף של הזדמנויות ליצור מערכת יחסים חמה והדוקה של אכפתיות מלווה בשמחה בין כולנו. לדוגמה: על ט' באב כתוב בספר, שלא מקרה הוא שאותו חודש המסמל את החורבן, הוא זה שמסמל את חג האהבה – ט”ו באב. כי תמיד איפה שיש שנאה נמצאת האהבה כהופכית לה, ובמידה וכוח האהבה עולה עליה, היא מכסה אותה ובסוף היא זו שמנצחת. בדומה למה שכתוב בתחילת ספר עץ חיים.
הראיה קוק כותב ומצוין בספר: "ואם נחרבנו , ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם" [אורות הקודש ג']
הספר ממשיך וכותב שמגיע ט"ו באב חג האהבה, זה הוא חג של אהבת אמת. כי רק בכוחה של אהבה כזו יש לנו היכולת להשלים את הרצונות והתשוקות לא רק של ילדנו ונשותינו אלא גם של כול אחד אחר. בשביל זה לא מספיק להגיד "אני אוהב אותך" אלא להרגיש מה שהזולת רוצה, ואייך אני יכול לעזור. בעולם שלנו אני חי בהרגשה של חוסר באהבה אלי. אהבת ט"ו באב מסבירה לנו שאני כמו כול אחד אחר יכול להשלים את החוסר בזה שאחשוב על הזולת לא פחות ממה שאני חושב על עצמי.
ככה זה עם הילדים שלנו, נכון? בישראל של שנות האלפיים הפילוג והקיטוב מסתירים לנו את הערבות האחד לשני. חסרה לנו רוחה של ט"ו באב שתפיח חיים במפרשים שיכוונו אותנו אל החום והקרבה בינינו.לזה כולנו מייחלים. אין ספק שבספר "ימים טובים" טמונה רוח זו.
להשיג באתר קבלה לעם קישור ישיר אל חנות ספרים
הילדים מתרוצצים …מתגברים משחקי כוח בין המורה לתלמיד, ממול שני חברים מתקוטטים ושרון מתבוננת על הסיטואציה מהצד מבינה שהכל נעשה במבוכה, אין פה אשמים רק חוסר הבנת החוקים של הקשרים בינינו.